מיקום
הפרויקט ממוקם ברחוב הפרחים ברעננה, לאורך חומת הפרדה בבעלות חברת "נתע" בין שכונת 2005 וכביש 531.
בסמוך לחומה בנויים בית הכנסת "שמע קולי", "הבית של בנג"י" - בית לחיילים בודדים, ובנייני שכונת 2005 שחלונותיהם משקיפים על המיזם. שדה בור פתוח עוטף את החומה בחלקה המזרחי ובו מוקמו המיצבים.
חזון המיזם הוא לשמר את זיכרון האירועים והמלחמה ולהוות מעין מגדלור שיסמל כי עם ישראל הוא עם חזק ויצירתי, בעל לב אחד שפועם בתקווה לימים טובים יותר.
חיזוק חוסנה של הקהילה מסתמן כצורך מרכזי וארוך טווח על רקע הטראומה הקשה שעברה ישראל בשבעה באוקטובר, יום בו למעלה מ-1200 אנשים נרצחו באכזריות וכ-240 ילדים ומבוגרים נחטפו לעזה. המלחמה שפרצה בעקבות האירועים והחיילים הרבים שנהרגים ונפצעים, כל אלה ממשיכים להיות פצע מדמם.
מטרות
בניית מרכז התכנסות עם שולחנות וספסלי פקניק בגן עם עצים וצמחים ארץ-ישראלים. מתוך חזון תפיסת האתר כמקום פעיל ודינמי, המתפתח עם הזמן, ייערכו במקום:
סדנאות יצירה קהילתית בדגש על קיימות ואיכות הסביבה.
אירועים פתוחים לקהל הרחב כקבלות שבת וטקסים שונים.
סיורים בהזמנה מראש שיספרו על המיזם, האמנים והיצירות.
תוכנית
תודות
לרפי בלר האמן החולם שבלעדיו ובלעדי חבריו האמנים כל המיזם הזה לא היה קם.
לאילן זיונץ שגייס את עיריית רעננה, את חברי גינת הפעמונים ואת פעילי השכונה והקהילה.
תודות לעיריית רעננה ואגפיה השונים בראשותו של מר חיים ברוידא ולחברת "נתע" שעזרו לממש את החלום.
תודה לכולם על שיתוף פעולה ולב חם ואוהב ותקווה לימים בהם כל החטופים יחזרו הביתה בשלום, ישרור שקט והשיגשוג ישוב לחבל עוטף ישראל.
המיזם נוצר מתוך כאב, הזדהות ותקווה להשיב את החטופים הביתה.
האמנים הובילו אותנו בשבילי הכאב והזעם והפכו כל דמעה לציורי גרפיטי ולמיצבי כסאות מרגשים. היוזמה שהחלה כפרוייקט קטן הפכה לצונאמי של התנדבות ונתינה שמאפיינים כל כך את המציאות המיוחדת בה אנו חיים. לקחו בו חלק קהילות רענניות ופסיפס של אנשים מרחבי הארץ, בהובלתם של האומן החברתי רפי בלר והפעיל החברתי ורכז הגינה הקהילתית "הפעמונים" אילן זיונץ. תודה מיוחדת לצלם המוכשר איציק ינסוביץ שצילם ותעד את כל התהליך וכל העבודות.
בימים בהם מדינת ישראל מגוייסת להחזרת החטופים לחיק משפחותיהם, רעיון שהחל ממחשבה על עשרים אמנים שיציירו מספר עבודות גרפיטי על החומה, סחף להתנדבות של למעלה משבעים וחמישה אמנים ואנשים רבים בקהילה. המיזם מורכב מעשרות ציורי גרפיטי על החומה עצמה ומיצב של מאתים וארבעים כסאות מצוירים ומפוסלים, כמספר החטופים.
האמנים, אשר בימים הראשונים אחרי השבת של ה- 7.10 היו אילמים מכאב, נתנו ביטוי לתחושותיהם באמצעות האומנות. מה שהיה חומת בטון חשופה בשדה נטוש הפך בתוך ימים לאתר מרגש של צבע והשראה.
העשייה הקלה מעט על הכאב וחוויית השותפות הפכה לאמונה ולתקווה שהחטופים יחזרו הביתה בשלום.
בימים בהם מדינת ישראל מגויסת להחזרת החטופים לחיק משפחותיהם, רעיון שהחל ממחשבה על עשרים אמנים שיציירו מספר עבודות גרפיטי על החומה, סחף להתנדבות של למעלה משבעים וחמישה אמנים ואנשים רבים בקהילה.
כתבו עלינו
