אני אמנית "שירת רחוב", ומאד התרגשתי להשתתף בפרוייקט המופלא הזה בניצוחו של רפי בלר (אותו אני מכירה כבר הרבה שנים, ומשתפים פעולה בשלל פרוייקטים של אמנות רחוב ומיזמים שונים). מאז 7 באוקטובר יש תחושה של "דחיפות" לבטא, כי הלב כל כך עמוס, וגם כי אני מרגישה שיש לי אפשרות והזדמנות להיות "פה" של ביטוי, עבור מי שמתקשה לבטא, אבל יזדהה עם יצירותיי, ויצירות אמנות הרחוב בכלל. כתבתי שיר קצר שלי, שנכתב ממש בסמוך לתחילת המלחמה הנוראה הזו: " נטש אלוהים את השמים ואת הארץ, וחושך על פני תהום". נטישה, הפקרה, וחושך גדול. ככה הרגשתי באותם ימים. עדיין מרגישה כך, אבל בתוספת של תקווה והיקסמות מהעם הנפלא שלנו. נעה בין כאב לתקווה. הקיר השני שיצרתי מביא את השאלה של לאה גולדברג: "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד?" והרגשתי שאפשר בימים של יותר תקווה לענות: כן! עוד יבואו ימים שכאלו. בתחתית המילים הצמחתי בציור את הפרחים המזוהים עם שירת הרחוב שלי, וגם הם כאילו אומרים: כן, עוד נפרח.